ביה"ד הותיר על כנו את החלטת בימ"ש קמא, שלא לעצור עד תום ההליכים את המשיבים

כתבי האישום שהוגשו נגד שני המשיבים, מייחסים להם עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, וכן נשיאת משרה בהתאחדות כאמור, בשל פעילותם באגודת הצדקה האסלאמית בחברון שהינה התאחדות בלתי מותרת (להלן: האגודה), כאשר המשיב מס' 1 שימש כסגן נשיא האגודה והמשיב מס' 2 שימש כנשיאה של אגודה זו. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים והורה על שחרורם בתנאים מגבילים. השופט הנכבד קמא נימק את החלטתו בקשיים ראייתיים שיש בתיק, ובכלל זה ראיות מהן עולה כי המשיבים סיימו את פעילותם באגודה זה מכבר. לכן הורה השופט על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים, הכוללים בין היתר, הפקדת 15000 ש"ח במזומן. מכאן עררי התביעה אשר טוענת כי יש ראיות לכאורה נגד שני המשיבים, ולכן יש לעוצרם עד תום ההליכים. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

להשלמת התמונה אציין כי שני המשיבים הורשעו לפני כ-13 חודשים בעבירות דומות בשל פעילותם באגודה, ועונשם נגזר למאסר בפועל כימי מעצרם, מאסר מותנה וקנס כספי.  בהסכמת הצדדים, ונוכח קיומו של חומר ראיות משותף נגד שני הנאשמים, איחדתי את הדיונים, והחלטה זו מתייחסת לשני המשיבים יחדיו.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה.   עד תביעה 2 בכתב האישום נגד המשיב 1 מציין בעדותו מיום 08.11.07 כי המשיב 1 היה סגן נשיא האגודה, לאחר מעצרו של פעיל אחר. מעצרו של אותו פעיל היה במועד מאוחר יותר לשחרורו ממעצר של המשיב 1 במסגרת ההליכים הקודמים שהתנהלו כנגדו, ומכאן מסיקה התביעה כי המשיב חזר לשמש בתפקידו לאחר שחרורו מהמעצר הקודם. דברים שמסר אותו עד ביחס לתפקיד שמילאו שני המשיבים באגודה, מופיעים גם בזכ"ד של השב"כ מיום 07.11.07. אותו עד ציין גם כי מנהל האגודה הנוכחי הוא אחד בשם חירבאווי. חירבאווי נחקר אף הוא במשטרה, והוא משמש כעד תביעה 3 בשני התיקים. בעדותו מיום 15.10.07 הוא מזכיר את שני המשיבים כמי שנשאו תפקידים באגודה, אולם הוא מוסיף כי שניהם ועוד כמה פעילים עזבו את האגודה לאחר מעצרם בשנת 2005.

לפנינו אפוא גרסאות שונות של עדי התביעה, כאשר האחד טוען ששני המשיבים הוסיפו להיות פעילים באגודה לאחר ששוחררו ממעצר קודם, ואילו עד אחר טוען כי חדלו מכך בעקבות מעצרם. אותו עד שטוען כי השניים חדלו מפעילותם, בכיר יותר באגודה מהעד האחר, והוא שימש כמנהל האגודה עד למעצרו. בנסיבות אלה, צדק השופט הנכבד קמא כאשר קבע קיימת חולשה מסויימת בראיות, שגוברת נוכח הבדלי גרסאות גם בקשר לגילו של המשיב השני. כאמור, שני המשיבים הורשעו בעבירות דומות לפי קצת למעלה משנה. העדויות המפלילות אינן נוקבות במועדים מדויקים שבהם כיהנו השניים בתפקידים באגודה, והעירפול שעולה מחומר הראיות בעניין זה צריך לפעול לטובת המשיבים, ויש להניח לטובתם כי מדובר בפעילות בתקופה שעליה כבר נתנו את הדין במשפטם הקודם.

נוכח האמור, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של השופט קמא אשר מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. השופט שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, ניתח כראוי את חומר הראיות ואיזן בין האינטרסים השונים. הפיקדון הגבוה, כמו גם הערבות הגבוהה, יש בהם כדי לתת מענה ראוי לחשש מפני הימלטות מן הדין. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה שהמשיבים הוכיחו כבר בעבר כי הם מתייצבים לדיונים בעניינם גם בהיותם משוחררים.

סוף דבר, שני העררים נדחים, והחלטות השופט קמא נותרות על כנן.    

ניתנה בלשכה היום, 25 בדצמבר 2007, ט"ז בטבת התשס"ח. המזכירות תעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: